בהחלטה תקדימית קיבל בית משפט השלום בבאר שבע את הטענות שהעלה משרדנו, המייצג לקוח כנגדו הוגש כתב אישום בגין עבודות באסבסט שלא כדין, והורה על ביטול סעיפי אישום על פי הוראות החוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, תשע”א-2011 (להלן: “חוק האסבסט”).
כתב האישום הוגש על ידי המשרד להגנת הסביבה בגין ביצוע עבודות פירוק גג אסבסט ללא אישור הוועדה הטכנית לאבק מזיק, ללא פיקוח כנדרש בדין ומבלי שננקטו אמצעי זהירות שונים הנדרשים בדין. זאת, תוך גרימת מפגעים ולכלוך רשות הרבים בחומר מסוכן.
בפרק הוראות החיקוק ייחסה המאשימה, בין השאר, ביצוע עבירות על הוראות חוק האסבסט שלא היה בתוקף במועד ביצוע העבירות לחילופין ובמצטבר עם הוראות החקיקה שקדמה לחקיקתו וכניסתו לתוקף של חוק האסבסט [פקודת בריאות העם 1940 ביחד עם הוראות תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות הציבור והעובדים באבק מזיק), תשמ”ד – 1984, להלן: “פקודת בריאות העם” ו- “תקנות הבטיחות בעבודה”].
המאשימה ביקשה להחיל על המקרה את הנורמה הפלילית כהגדרתה בחוק האסבסט, שהינה נורמה מחמירה לנורמה הפלילית שקדמה לכניסתו לתוקף של חוק האסבסט. טענת המאשימה היתה כי יש להחיל את הוראות חוק האסבסט גם על העבירות שקדמו למועד כניסתו לתוקף, שכן חוק זה הינו חוק ספציפי הגובר על החקיקה הכללית שקדמה לו ומחליף אותה.
בית המשפט דחה את טענות המאשימה וקבע כי יש לבטל את האישומים שיוחסו בכתב האישום לפי הוראות חוק האסבסט. זאת, הן מאחר והוראות פקודת בריאות העם ותקנות הבטיחות בעבודה לא בוטלו וחוק האסבסט נחקק לצידן ולא במקומם והן מאחר והערך המוגן בשני משטרי החקיקה הינו ערך שונה. לפיכך קבע בית המשפט כי חוק האסבסט הינו דין שיוצר עבירה נוספת ועל כן חלות ההוראות הקבועות בסעיף 3(א) לחוק העונשין שקובע כי אין עונשין למפרע.
לאחר שהתקבלו הטענות המקדמיות ובוטלו האישומים על פי הוראות חוק האסבסט, הגיע משרדנו להסדר עם המאשימה (המשרד להגנת הסביבה) שבמסגרתו נערכו תיקונים נוספים בכתב האישום בו הודה הנאשם. המשרד להגנת הסביבה, בטיעוניו לעונש, ביקש להשית על הנאשם קנס בסך 20,000 ש”ח, אולם בית המשפט קיבל את טענות ההגנה והסתפק בהשתת קנס בסך 5,000 ש”ח .
(ת.פ. (באר שבע) 7559-05-12, החלטה מיום 26.2.2014, גזר דין מיום 12.3.2014)
