משרדנו מייצג לקוח, מושבניק, אשר מזה עשרות שנים מפעיל לול שנבנה בהיתר והנו בפיקוח שוטף של הרשויות הנוגעות לענף הלול. המועצה האזורית, אשר בשטח שיפוטה פועל הלול, הגישה כנגד המושבניק כתב אישום בגין הפעלת הלול ללא רישיון עסק.
במסגרת הליכים מקדמיים נדרשה המועצה האזורית להעביר לידי ההגנה, בין השאר, פרטים שיאפשרו ביסוס של טענת “אכיפה בררנית” והם פרטים אודות מספר הלולים הפועלים בשטח שיפוטה, הפרטים אודות הלולים הפועלים בשטח שיפוטה ואשר מחזיקים ברישיון עסק והפרטים ואודות ההליכים המשפטיים שנקטה כנגד לולים הפועלים בשטח שיפוטה ואשר אינם מחזיקים רישיון עסק.
המועצה האזורית סירבה למסור את המידע שנדרש כאמור ולכן הוגשה “בקשה לעיון בחומר חקירה” (בע”ח 5655-03-14). בדיון בבקשה, אשר התקיים בבית משפט השלום, במעמד הצדדים, טען בא כוח המועצה האזורית כי היא אינה צריכה למסור לנאשם כל מידע והוסיף וטען שמדובר בלול שגורם למפגעים.
בית משפט השלום דחה את טענות המועצה האזורית, קיבל את בקשת הנאשם והורה למועצה האזורית למסור את כל המידע כפי שהתבקש, אך סייג את קביעתו לנתונים המתייחסים למושבים שבתחום שיפוט המועצה ולא לקיבוצים שבתחומה. זאת, מתוך הנחה, לפיה מטרד הנגרם מלול הפועל במושב אינו כדין מטרד הנגרם מלול הפועל בקיבוץ.
על החלטת בית משפט השלום הגיש משרדנו, בשם הלקוח, ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע”ח 12713-04-14). בערר זה נדרש בית המשפט המחוזי לשאלה האם מטרד שנגרם כתוצאה מהפעלתו של לול במושב שונה ממטרד שנגרם כתוצאה מהפעלתו של לול בקיבוץ והאם יש לאפשר מדיניות אכיפה שונה, בנושא רישוי עסקים, בין לול המופעל בשטח מושב ובין לול המופעל בשטח קיבוץ.
בדיון שהתקיים במעמד הצדדים טען בא כוח המועצה האזורית כי “יש הבדל בין מדיניות האכיפה בין מושבים לקיבוצים”. זאת, כך דברי בא כוח המועצה האזורית בבית המשפט, מאחר ולקיבוצים ניתן יחס מיוחד לאור אופי ההתאגדות “השיתופי” המאפיין אותם, להבדיל מאופי הפעילות “הפרטי” המאפיין מושבים, וכן מאחר והפעילות הקיבוצית מפרנסת מספר רב של אנשים להבדיל מהפעילות והפרנסה האינדיווידואלית במושבים.
בית המשפט המחוזי בחיפה, כב’ השופט אמיר טובי, קיבל את הערר שהגיש משרדנו והורה למועצה האזורית למסור את כל המידע שהתבקש ללא כל הבחנה בין קיבוצים ומושבים, תוך שהוא מביע פליאה מדוע עסק של גידול עופות המתנהל בקיבוץ צריך לזכות ביחס שונה לעומת אותו עסק המתנהל בתחומו של מושב. כב’ השופט אמיר טובי הוסיף וקבע כי אין מקום לקביעה גורפת המכשירה אמת מידה שונה של אכיפה ביחס לעסקים המתנהלים בשטחי קיבוצים לעומת אלה המתנהלים במושבים או בישובים אחרים.
(ע”ח 12713-04-14, החלטה מיום 30.4.2014)