ביום 1.4.2012 פורסם חוק הגנת הסביבה (פליטות והעברות לסביבה – חובות דיווח ומרשם), תשע”ב-2012 (להלן: “חוק חובות דיווח ומרשם”), אשר שם לו למטרה להגביר את שקיפות המידע הסביבתי בישראל, לעודד מפעלים להפחית פליטות והעברות של חומרים מזהמים ופסולת לסביבה וכן ליצור כלי מסייע לקבלת החלטות למחקר ולקביעת מדיניות סביבתית.
חוק חובות דיווח ומרשם, אשר מיישם את אחת החובות שהוטלו על מדינת ישראל בשעת הצטרפותה לארגון ה- OECD (הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי), היא החובה להקים מאגר מידע סביבתי של פליטות והעברות לסביבה של חומרים מזהמים ושל פסולות, קובע לראשונה כי בעל מפעל חייב ימסור לרשם (עובד המשרד להגנת הסביבה אשר מונה על ידי השר), אחת לשנה ולא יאוחר מיום 31 לחודש מרץ של אותה שנה, דיווח על המפעל לגבי שנת הכספים שקדמה למועד הדיווח. הדיווח הראשון בגין שנת הכספים של 2012 יוגש עד ולא יאוחר מיום 30.6.2012.
מי חייב בדיווח ?
חוק חובות דיווח ומרשם קובע בתוספת השניה שבו שמונה ענפים, כאשר בכל ענף קיים פירוט של תחום הפעילות וסוג הפעילות החייבים בדיווח על פי חוק זה. ואלו הם שמונת הענפים: (1) תעשיות אנרגיה; (2) מתכות וברזל; (3) תעשיה מינראלית; (4) תעשיה כימית; (5) פסולת ושפכים; (6) חקלאות אינטנסיבית; (7) תעשיית מזון ומשקאות; (8) תעשיות אחרות (יצור תעשייתי של נייר ועץ, שימור וחיסום עץ, טקסטיל, שימוש בממיסים, ייצור פחם, בניה, צביעה או הסרת צבע מאוניות, התפלת מים ותפיסת זרמי CO2). על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, מדובר ביותר מ- 660 גורמים המחויבים בדיווח.
על מה צריך לדווח ?
חוק חובות דיווח ומרשם קובע בתוספת הראשונה שבו רשימה של 114 חומרים מזהמים, לפי יעדי פליטה, אשר לגביהם חלות חובות דיווח שיכלול את: (1) הכמות של כל חומר מזהם שנפלט לכל אחד ממרכיבי הסביבה במפעל או ממנו, אם כמות זו שווה לכמות הסף (הכמות הקבועה לצד כל חומר מזהם בטור ב’ שבתוספת הראשונה בהתאם למרכיבי הסביבה שאליו נפלט אותו חומר מזהם לרבות העברה בשפכים, כשהחישוב הינו במצטבר) או עולה עליה; (2) הכמות של כל חומר מזהם שהועבר בשפכים מהמפעל אם כמות זו שווה לכמות הסף או עולה עליה; (3) ציון קיומה של פליטה של חומר מזהם במפעל או ממנו או העברה של חומר מזהם בשפכים אם כמות הפליטה או ההעברה כאמור נמוכה מכמות הסף; (4) פירוט אם פליטה של חומר מזהם או העברה של חומר מזהם בשפכים, כולה או חלקה, היא תוצאה של תקלה, ולעניין פסקאות (1) ו-(2) – כמות הפליטה או ההעברה שנבעה מהתקלה; (5) כמות וסוג הפסולת שהועברה מהמפעל, פירוט הכמות שהועברה לסילוק והכמות שהועברה לטיפול, הגורם שאליו הועברה הפסולת וסוג הטיפול או הסילוק שיבצע, ולעניין העברה של שפכים – הגורם שאליו הועברו השפכים וסוג הטיפול שיבצע; (6) צריכת המים וצריכת האנרגיה של המפעל; (7) השיטה שלפיה חושבו הכמויות כאמור בפסקאות (1), (2) ו-(5) וכן צריכת המים וצריכת האנרגיה כאמור בפסקה (6); (8) פרטים על המפעל, ובכלל זה שם המפעל, כתובת, נקודות ציון של מיקומו הגאוגרפי, תחום או תחומי פעילות, סוג פעילות ופרטי בעל המפעל.
בנוסף, הרשם או עובד אחר של המשרד להגנת הסביבה שהוא הסמיכו לכך, רשאים לדרוש מבעל מפעל החייב בדיווח להמציא להם כל מידע, נתון, חישוב, נתונים כספיים, דוחות וחשבונות, הנדרשים לאימות הדיווחים, וכן כל נתון הדרוש להערכת היעילות הסביבתית של המפעל.
הקמת וניהול מאגר המידע:
מטרותיו של חוק חובות דיווח ומרשם הינה כאמור להגביר את שקיפות המידע הסביבתי בישראל ולעודד מפעלים להפחית פליטות והעברות של חומרים מזהמים ופסולת לסביבה. משום כך נקבע כי הדיווחים של המפעלים החייבים בדיווח יכללו במאגר מרשם פליטות שינוהל על ידי הרשם וכך גם ייכלל במאגר דירוג היעילות הסביבתית של המפעלים לגביהם נדרש מידע נוסף כאמור לעיל.
איזה מידע יפורסם ?
הכלל, אשר נקבע בהוראות סעיף 12(א) לחוק חובות דיווח ומרשם, הוא כי המידע שבמאגר מרשם הפליטות ודירוג היעילות הסביבתית יועמד לעיון הציבור באופן נגיש וללא תשלום. היוצא מהכלל, אשר נקבע בהוראות סעיף 12(ב) לחוק חובות דיווח ומרשם, הוא כי לא יעמוד לעיון הציבור מידע אודות הגורם המטפל שאליו הועברה פסולת (למעט גורם מטפל בפסולת חומרים מסוכנים מחוץ לישראל), נתונים אודות צריכת מים ואנרגיה של המפעלים המדווחים ומידע אשר לגביו אישר גורם ביטחוני בכיר כהגדרתו בחוק אוויר נקי כי גילויו עלול לפגוע בביטחון המדינה.
הוראות חוק חובות דיווח ומרשם אינן מאפשרות למפעל מדווח להתנגד לפרסום הנתונים שמסר על פי החובות המוטלות עליו (מעבר למידע לגביו ממילא נקבע כי לא יפורסם), למשל מהטעם של חשש לפגיעה ב- “סוד מסחרי”. זאת, למשל, שלא כמו בהוראות חוק אוויר נקי, תשס”ח-2008, המאפשר למבקש היתר פליטה להודיע כי הוא מתנגד לפרסום פרט כלשהו בבקשתו, מהטעם כי הוא עלול לחשוף סוד מסחרי.
הוראות חוק חובות דיווח ומרשם אף אינן מאפשרות למפעל שלא לדווח מחמת חשש להפללה עצמית.
עיצומים כספיים:
אי קיום חובה כלשהי הקבועה בהוראות חוק דיווח ומרשם מקנה לרשם אפשרות של הטלת עיצום כספי בסכום בגין הפרה ראשונה בסכום של 10,000 ₪ ליחיד ו- 100,000 ₪ לתאגיד; עיצום כספי בשיעור החלק החמישים בגין כל יום של הפרה שבו נמשכת; עיצום כספי כפול בגין הפרה חוזרת.
עבירות פליליות:
אי קיום חובה כלשהי הקבועה בהוראות חוק דיווח ומרשם הינה גם עבירה פלילית שהעונש העומד לצידה הינו מאסר שנה או כפל הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל”ז-1977 ליחיד – וכפל לתאגיד. לצד התאגיד, גם נושא המשרה בתאגיד חשוף לאישום פלילי ולקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל”ז-1977, כאשר אחריות זו הוטלה על מעביד, מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, בעל תפקיד אחר בתאגיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו נעברה העבירה, ולעניין הפרת חובת מסירת דיווח שנתי או מסירת דיווח שנתי חלקי או שאינו נכון – גם דירקטור.
אין ספק כי הוראות חוק חובות דיווח ומרשם מגבירות את שקיפות המידע הסביבתי בישראל. מחד, אי קיום חובות הדיווח חושף את הגופים החייבים דיווח בפני סנקציות הן במישור המינהלי (הטלת עיצומים כספיים) והן במישור הפלילי (הרשעה וענישה). מאידך, קיום חובות הדיווח עלול לחשוף את המדווחים לביקורת מוגברת, הן במישור הציבורי והן במישור המשפטי (בפן הפלילי, המינהלי או האזרחי). היערכות נכונה, מבעוד מועד ובזמן אמת, תצמצם למינימום את החשיפה לסיכונים הנובעים משינויי החקיקה שבתחום איכות הסביבה, מהגברת האכיפה ומשקיפות המידע המדווח והפרוס בפני כל.
