ביום 4.4.2011 פורסם החוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, תשע”א – 2011 (להלן: “חוק האסבסט”), אשר שם לו למטרה להביא למניעת מפגעי אסבסט בישראל וצמצום החשיפה של הציבור הרחב לאסבסט, הידוע כחומר מסרטן.
חוק האסבסט קובע לראשונה איסור על שימוש חדש באסבסט וכן קובע הוראות המחייבות את הפסקת השימוש הקיים באסבסט פריך, מסדיר את רישוי העוסקים באסבסט פריך ובאסבסט צמנט ומכפיף אותם למנגנוני פיקוח מתאימים, קובע הוראות בדבר האישורים הנדרשים לצורך ביצוע עבודות אסבסט, מעניק סמכויות לטיפול במפגעי אסבסט ולאכיפת הוראות החוק.
יחד עם זאת, חוק האסבסט אינו חל בכל הנוגע לחשיפת עובדים לאסבסט ולאבק מזיק במקום עבודתם, אשר בעניינם ימשיכו ויחולו הוראות תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות הציבור והעובדים באבק מזיק), התשמ”ד – 1984 (להלן: “תקנות הבטיחות בעבודה”).
עד כניסתו לתוקף של חוק האסבסט, ארבעה חודשים לאחר פרסומו, חלו הוראות תקנות הבטיחות בעבודה על כל ההיבטים של עבודה באסבסט לרבות אלו שאינם נוגעים לחשיפת עובדים במקום עבודתם. בחינת הוראות חוק האסבסט והשוואה להוראות תקנות הבטיחות בעבודה תגלה לנו כי חוק האסבסט הינו מקיף ומחמיר הרבה יותר ביחס לכל הקשור והכרוך בעבודות אסבסט.
כך, למשל, בעוד תקנה 29(ה) לתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות הציבור והעובדים באבק מזיק), התשמ”ד-1984, קבעה כי אסור לבצע עבודה באסבסט אלא באישור הוועדה הטכנית לאבק מזיק, כך שעל פניו עבודה עם היתר מהוועדה הטכנית אך בסטייה מתנאיו אינה עבירה, הוראות סעיף 36(א) לחוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, תשע”א-2011, קובעות מפורשות כי אסור לבצע כל עבודה באסבסט שלא ניתן לגביה פטור אלא אם ניתן היתר ובהתאם להוראות החוק ותנאי ההיתר.
כך, למשל, בעוד תקנות האסבסט קבעו כי האחריות הינה של מבצע העבודה ולא נקבעה אחריות כלשהי לבעל מבנה המזמין קבלן לביצוע עבודת אסבסט (פירוק, פינוי וכדומה), הוראות סעיף 38 לחוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, תשע”א-2011, מטילות חובות מפורשות על מזמין העבודה הטעונה היתר – עליו לוודא פוזיטיבית כי הוא מעסיק ישירות אנשי מקצוע בעלי רישיונות מתאימים לביצוע העבודה וכן עליו להעסיק ישירות בנוסף על קבלן אסבסט צמנט או קבלן אסבסט פריך גם מעבדה דוגמת לשם מילוי הוראות החוק.
כך, למשל, הוראות סעיף 55 לחוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, תשע”א-2011, מרחיבות את האחריות באופן שביחס למספר עבירות ליבה תחול האחריות גם על הדירקטורים. הגנת הדירקטורים הינה הגנה דחוקה, שכן עליהם להוכיח ולשכנע כי עשו כל שניתן כדי למלא את חובת הפיקוח והעשייה למניעת העבירה. לשם כך עליהם לנקוט הליכים יזומים מבעוד מועד ובאופן שוטף.
לצד קביעת ההסדרים החדשים בנוגע להגבלת והפסקת השימוש באסבסט, לצד הרחבת החובות ומעגל האחראים בנוגע לאיסור גרימת מפגעי אסבסט, טיפול במפגעי אסבסט וההוראות החלות על ביצוע עבודות אסבסט, חוק האסבסט קובע הוראות מרחיקות לכת בהיבט של האכיפה ובהיבט של הסנקציות שניתן להטיל בגין הפרת הוראה מהוראותיו.
בגין העבירות המצויות במדרג החומרה הנמוך ביותר בחוק האסבסט (הכוללות, בין השאר, הפרת חובת בדיקה לאיתור ומיפוי שימוש קיים באסבסט פריך, הפרת חובות דיווח למנהל, רישום וסימון, הפרת חובת מסירת מידע וכו’ וכו’), עבירות שהינן מסוג “אחריות קפידה” כלומר עבירות שאין צורך בהוכחת יסוד של מחשבה פלילית בביצוען, נקבעה סנקציה פלילית של שישה חודשי מאסר או קנס בסך 226,000 ש”ח ליחיד או 452,000 ש”ח לתאגיד. המנהל על פי חוק האסבסט רשאי “להסתפק” בהליך מינהלי של הטלת עיצום כספי בסך 50,000 ש”ח ליחיד ו- 100,000 ש”ח לתאגיד בגין כל הפרה של מי מהעבירות שדורגו כקלות ערך.
בגין העבירות המצויות במדרג החומרה הגבוה ביותר בחוק האסבסט (הכוללות, בין השאר, הפרת איסור שימוש חדש באסבסט, גרימת מפגע אסבסט, אי נקיטת אמצעים מידיים למניעת המשך מפגע, עיסוק באסבסט ללא רישיון מתאים או עיסוק באסבסט שלא בהתאם לתנאי הרישיון, העסקת אדם בביצוע עבודת אסבסט מבלי שאותו אדם הציג רישיון תקף ומתאים לביצוע העבודה, ביצוע עבודה באסבסט בלא היתר עבודת אסבסט או בניגוד לתנאי ההיתר, אי קיום הוראה בעל פה שניתנה על ידי הממונה ועוד ועוד), עבירות אשר מצריכות הוכחת יסוד של מחשבה פלילית אך מהדרגה הנמוכה יחסית, נקבעה סנקציה פלילית של מאסר שנתיים או קנס בסך 452,000 ש”ח ליחיד או 904,000 ש”ח לתאגיד. לגבי נסיבות שכתוצאה מהן נגרמה או עלולה היתה להיגרם פגיעה ממשית לציבור או לסביבה, אזי נקבע מאסר 3 שנים או כפל הקנסות. גם במקרה זה, המנהל על פי חוק האסבסט רשאי “להסתפק” בהליך מינהלי של הטלת עיצום כספי בסך 400,000 ש”ח ליחיד ו- 800,000 ש”ח לתאגיד בגין כל הפרה של מי מעבירות אלו. זאת, ללא צורך בניהול משפט, מבלי להידרש להוכיח את האשמה ברמה הנדרשת במשפט פלילי כלומר “מעל לכל ספק סביר”.
במסמך זה התייחסנו על קצה המזלג לשינויים בתחום האסבסט הנובעים מכניסתו לתוקף של החוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, תשע”א-2011, חוק המעמיד סטנדרטים חדשים, נוקשים, ובאמצעותו מבקש המחוקק הראשי למנוע מפגעי אסבסט, לצמצם את חשיפת הציבור הרחב לאסבסט ובסופו של יום להביא להפסקת השימוש באסבסט.
יחד עם זאת, נזכור כי לצד חקיקה ספציפית זו ממשיכים לחול חיקוקים נוספים החולשים על היבטים נוספים של העיסוק והשימוש באסבסט. כך, למשל, נוכל להפנות להוראות פקודת בריאות העם, 1940; לתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות הציבור והעובדים באבק מזיק), תשמ”ד-1984; חוק אוויר נקי, תשס”ח-2008; חוק החומרים המסוכנים, התשנ”ג-1993 ועוד.
אין ספק כי שינויי חקיקה אלו יבאו לכדי ביטוי הן בפן המינהלי (הטלת עיצומים כספיים) והן בפן הפלילי (החמרת הענישה). זאת, לצד הגברת השימוש בכלי המשפט האזרחי. היערכות נכונה, מבעוד מועד ובזמן אמת, תצמצם למינימום את החשיפה לסיכונים הנובעים משינויי חקיקה אלו ומהגברת האכיפה.
