ריח הוא חומר נדיף הנמצא באוויר, אשר המולקולות שלו מגרות את תאי התחושה באף וגורמות להעברת שדרים חשמליים למוח. אלו מתורגמים בתודעה לתחושה ייחודית. אלא שהערכה מהו “ריח טוב” ומהו “ריח רע” אינה רק אינסטינקט ביולוגי גרידא, שמעצם טיבו וטבעו הינו בעל מאפיינים סובייקטיבים, אלא שהערכה זו הינה גם בעלת מאפייני תרבות וסביבה.
סעיף 3 לחוק למניעת מפגעים, התשכ”א-1961, קובע כי “לא יגרום אדם לריח חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע או עשוי להפריע לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים”. אך מהו אותו “ריח חזק ובלתי סביר” ? כיצד נגדיר אותו ? כיצד נמדוד אותו ?
בשפת הדיבור אין הגדרה שתמשיג את תחושת הריח, אין הגדרה לעוצמת הריח וקיים קושי ליצור סדר ומיון של ריחות. התוצאה של היעדר שפה ושל תפיסת הריח כ- “חוויה אישית” הינה תפיסה של יחסיות, הבאה לכדי ביטוי במשפט השגור – “על טעם וריח אין להתווכח”. מה שבעיני החקלאי הוא “ריח הזבל ניחוח חציר” יכול להיתפס על ידי העירוני כמסריח ומטרד, בעוד העירוני רגיל לריח הפיח והעשן והחלקאי המגיע לעיר הגדולה עשוי לגלות רגישות לאותן הריחות.
אף המצב המשפטי בישראל אינו מקל על הקושי הקיים ממילא בסוגיית הריחות. כך, הגם כי בסעיף 5 לחוק למניעת מפגעים, התשכ”א – 1961, נקבע כי “השרים יתקינו בתקנות כללים לביצוע הסעיפים 2-4 ובין השאר רשאים הם לקבוע מה הם רעש, ריח או זיהום אוויר, חזקים או בלתי סבירים”, עד עצם היום הזה טרם הותקנו תקנות כלשהן המתייחסות לסוגיית מפגעי הריח (הגם כי הותקנו תקנות המתייחסות לסוגיית הרעש וזיהום האוויר).
כדי להתגבר על הקשיים המובנים בסוגיית מפגעי הריח, הן המדעיים והן המשפטיים, ניתן לעשות שימוש בשתי שיטות עיקריות ל- “מדידת ריח”: האחת, ביצוע מדידות כימיות אנליטיות; השניה, שימוש בחוש הריח של האדם – “צוות מריחים” – אותה קבוצת אנשים אשר עברה הכשרה לזיהוי ריחות וקביעת מאפייניהם, הפועלת בהתאם לנוהל המשרד להגנת הסביבה לביצוע בדיקת ריח בשטח באמצעות צוות מריחים.
למרות המורכבות בתחום זה של המשפט הסביבתי, עדים אנו להליכים המתנהלים גם כנגד מי שמיוחסת לו אחריות למקור מפגעי ריח – הן הליכים מינהליים, הן הליכים פליליים והן הליכים אזרחיים. כך, למשל, הוצאו צווים מינהליים כנגד תאגיד מים לסילוק מפגעי ריח קשים הנגרמים לתושבי האזור ממכון טיהור השפכים ואתר קומפוסט שבתחומו, צווים מינהליים שאי עמידה בתנאיהם עשויה לגרור להליכים פליליים ולקנסות; כך, למשל, מפעל כרמל כימיקלים הורשע בפלילים בגין יצירת מפגעי ריח ואף נתבע בתביעה ייצוגית בגין מפגעי הריח שנוצרו בתהליכי הייצור במפעל.
קיימים כמובן מקרים בהם המחלוקת פשוטה יחסית – הן בהיבט של עצם קיומו של מפגע הריח והן בהיבט של האחראים לאותו המפגע. אולם, חיי היום יום מזמנים לנו לא אחת מקרים מורכבים המחייבים בחינה אחרת של סוגית מפגעי הריח, בחינה מאוזנת המכניסה תוכן אחר למשוואה הבוחנת מהו אותו “ריח חזק ובלתי סביר”. ככלות הכל, הערכה מהו “ריח טוב” ומהו “ריח רע” אינה רק אינסטינקט ביולוגי גרידא, שמעצם טיבו וטבעו הינו בעל מאפיינים סובייקטיבים, אלא שהערכה זו הינה גם בעלת מאפייני תרבות וסביבה.
